בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ניתן לאחרונה פסק דין שהטיל את האחריות לפציעתו של רוכב תחרותי על איגוד האופניים ועל מארגן התחרות ופסק פיצויים של יותר מ-10 מיליון ₪ לטובת הרוכב. לפסק הדין הזה ישנן השלכות כבדות משקל על עתידו של ענף האופניים הישראלי, ואם לא יתקבל הערעור עליו עלול הדבר להוביל לסגירת האיגוד כולו; וגם – פסק הדין יהווה תקדים בעייתי שפותֵח פתח להגשת תביעות משפטיות נוספות. למעשה, במועד זה תלויות ועומדות בבתי המשפט כמה תביעות משפטיות הקשורות לענף האופניים התחרותי ומחכות להכרעה.
פסק הדין עוסק בענף האופניים התחרותי, אולם הוא מציף כמה סוגיות משפטיות מורכבות, הנוגעות לספורט התחרותי בישראל ולכלל הגורמים המעורבים בו. השתתפות באירועי ספורט מלווה כמעט תמיד במידה מסוימת של סיכון ובמקרים מסוימים אף לגרום למוות.[i]סקרים שבוצעו בארצות-הברית מלמדים כי פציעות ספורט הן הסיבה השנייה בהיקפה שבעקבותיה פונים אמריקנים לרופא. מקדימה אותה רק הצטננות שגרתית. מספר זעזועי המוח, למשל, שנגרמים כתוצאה מתביעות ספורט מוערך בכ- 3.5 מיליון אירועים בשנה. חלק ניכר ממקרים אלה מוצא את דרכו אל בתי המשפט, אולם מרבית התביעות המשפטיות נדחות בהתבסס על תפיסה משפטית מיוחדת שנהוגה בארצות-הברית ובמדינות נוספות, שבמהותה מעניקה חסינות מסוימת מתביעות משפטיות שמוגשות בשל תאונות ספורט. המשפט הישראלי, לעומת זאת, לא אימץ מסגרת משפטית מיוחדת לתביעות ספורט, ובשל כך, כמעט כל בעל תפקיד שמעורב בספורט חשוף לתביעה משפטית.
ספורטאים שנפצעו העלו טענות שונות. למשל: היריב פגע בהם במהלך המשחק, המארגנים התרשלו בארגון האירוע ונכשלו במניעת הסיכונים, מסלול התחרות לא היה בטיחותי דיו ולכן המארגן, הרשות המקומית או בעל הקרקע אחראים לתאונה. משפחתו של רץ מרתון שנפטר טענה שמותו יכול היה להימנע אילוּ דרשו המארגנים אישור רפואי ולא הסתפקו בהצהרת בריאות אינטרנטית. ספורטאי אחר ראה במאמנו אחראי לפציעתו בנימוק שלא הכשיר אותו כראוי, או כפה עליו השתתפות בתחרות; אחר טען שהשופט נכשל בפיקוח ובשליטה בנעשה במשחק, דבר שגרם לנזק. יש גם מי שטען לאחריותו של תרפיסט לנזקיו בנימוק שלא העניק לו טיפול ראוי; או לרשלנותו של צוות הפינוי שלא עשה די כדי לפַנותו במהירות הנדרשת. תביעות רבות כאלה הוגשו נגד גורמים שונים ומגוונים -בכללם מארגני תחרויות ואיגודי ספורט, שופטים, מאמנים ובעלי תפקיד רשמיים אחרים. אף-על-פי כן, פציעה בתאונת ספורט אינה מזכה בהכרח את הנפגע בפיצויים על הנזקים שנגרמו לו.
אם כן, מה דינה של פציעה שנגרמת בתאונת ספורט? מה מידת האחריות של גורמים המעורבים בספורט תחרותי על פציעה שנגרמת לספורטאי? האם ספורטאים מודעים לסיכונים הכרוכים בספורט שבו הם נוטלים חלק, והאם הידיעה על הסיכונים חוסמת את אפשרותם לקבל פיצויים אם מתרחשת תאונה כזו? אלו הן חלק מן השאלות המתעוררות בעקבות פציעה של ספורטאי בעת תביעה משפטית בעניינה.
