החקלאות הטובה בעולם על אף המשברים

חקלאות ישראל ידעה בעשורים האחרונים שורה ארוכה ביותר של משברים, כמעט בכל היבט אפשרי. אף על פי כן היא מן המתקדמות והמפותחות ביותר בעולם. על אף המאבק ההישרדותי – ממשיכים חקלאי ישראל לייצר עבור אזרחי המדינה תוצרת טרייה, במגוון עצום של מוצרים ובאיכות הגבוהה ביותר בעולם. חקלאות ישראל ידועה ביעילותה ובחדשנותה והיא אחראית לכ-60% מסל המזון שלנו, אולם ברמה השלטונית היא אינה זוכה להתייחסות הנכונה.

השלכות הייבוא על הצרכנים

בשנים האחרונות הותרה כניסת תוצרת חקלאית ממקומות שונים בעולם. ייבוא התוצרת הזרה פגע בחקלאים אך לפגיעה כזו יש משמעות מתגלגלת, והיא צפויה לתת את אותותיה גם על הצרכן הישראלי.

בביצי מאכל למשל, העדיפה המדינה לייבא מחו"ל במקום להגדיל את מכסות הייצור לחקלאי ישראל. כעת לא יהיה זה מפתיע אם הייצור המקומי לא יעמוד בהיקף הביקושים.  התוצאה תהיה חוסר, שיגרום להעלאת מחיר, שיקומם את הצרכנים ובצדק. אולם החקלאים נפגעים מעליית המחירים בדיוק כמו הצרכן. העלאות המחיר אינן בשליטתם ואינן מעשירות אותם. הן נובעות מצמצום הייצור המקומי; ומנוצלות לעשיית רווחים על ידי המשווקים ורשתות השיווק.

חשיבות הייצור המקומי

מרבית המדינות מייחסות חשיבות גדולה לחקלאות מסיבה ברורה: ממשלות קמות ונופלות על יכולתן להבטיח ייצור ואספקת מזון סדירה לאזרחיהן. העדר חקלאות" או "חקלאות חלשה" משמען איום ברעב. גם במילניום השלישי, אין בנמצא ענף טכנולוגי, עתיר ידע ככל שיהיה, שמייצר מזון לקיומו של האדם. 

בישראל, הנושא חשב שבעתיים. המציאות הגיאופוליטית, והריחוק מן השווקים הפוטנציאלים לייבוא מחייבים אותנו להימנע מתלות במשק המזון העולמי. ידענו בעבר (בעיתות מלחמה), תופעות בהן נמנעו אוניות זרות להגיע לארץ מחשש היפגעות, ואם לא הבנו זאת עד כה – הגיע משבר הקורונה: בדומה לתעשיות הביטחוניות, גם בייצור המזון עלינו לשאוף לייצור מקומי. השיעור צף בעיתות משבר, אולם הוא נכון תמיד.  

לייבוא תוצרת טרייה יש גם השלכות בריאותיות. התנאים הסניטריים שנהוגים בישראל אינם חלים בכל מקום. חלק מן הביצים המיובאות למשל, הגיעו נגועות בסלמונלה וגרמו למחלות מזון.  בנוסף, התוצרת הישראלית נדרשת לעמוד בסטנדרטים מחמירים בנוגע לשימוש בחומרי הדברה, אולם התוצרת המיובאת איננה נבדקת כלל.

חיזוק הייצור המקומי יוריד את מחירי התוצרת לצרכן

לתוצרת מיובאת אין שום יתרון על הייצור המקומי. איכותה פחות טובה, קיימת סכנה להרעלות מזון ובתכנון ענפי נכון, גם הבדלי המחיר ייעלמו.  חקלאות ישראל יכולה לספק את כל הצרכים של המדינה ברמה גבוהה על בסיס שוטף ובמחירים סבירים. לשם כך נדרשים צעדים דחופים:  

כוח עבודה זול – על ממשלת ישראל לנקוט צעדים מיידיים בנושא זה.

פערי תיווך – על המדינה לפקח על המשווקים ורשתות השיווק ולמנוע את פערי התיווך.

הגדלת מכסות לייצור המקומי.

תכנון ורגולציה – עגבנייה אינה נעליים שיוצאים מפס ייצור אלא מוצר חי שגידולו חשוף לגורמים חיצוניים. על מנת לווסת את כמויות התוצרת באופן שיבטיח סל מזון  מגוון, במחיר סביר, כל השנה – נדרש תכנון.  באין תכנון – אנו צפויים לעודפי תוצרת או לחוסר בתוצרת. עודפי תוצרת – מורידים מחירים ומחלישים את החקלאי; חוסר בתוצרת – פוגע בצרכנים. רגולציה קיימת בכל העולם ונדרשת גם בישראל.

ריבות וכבושים במגזר החקלאי  – יש להתיר עיבוד תוצרת בפיקוח סניטרי ובתמיכה ממשלתית מבלי שהדבר ייחשב תעשייה וידרוש תשלום שימוש חורג לרמ"י. הדבר מקובל במדינות המפותחות ואין סיבה מדוע לא יוכר בישראל. צעד זה יחזק את המגדלים, ייטיב עם הצרכנים ויגדיל את התחרותיות בשוק המזון הישראלי – שסובל כידוע מריכוזיות גבוהה.