מה המשותף למייקל פלפס, קובי בראיינט, טייגר וודס ופיט רוז (מלך החבטות של כל הזמנים בליגת הבייסבול בארה"ב)? כולם ספורטאים נדירים ביכולותיהם וכוכבי על בתחומם, שהיו מעורבים בשערוריות ואירועים פליליים, אולם הצליחו לזכות באהדת הציבור ולשמור על מעמדם גם לאחר הפרשות הקשות.  

הנטייה הראשונית היא לומר שלא רק כוכבי ספורט זוכים ליחס שונה אלא סלבריטאים בכלל, לא בהכרח אלה הם פני הדברים. טלו למשל את מחאת METOO#. בו בזמן שעשרות דמויות בעלות פרופיל תקשורתי גבוה כולל סנטורים, מפיקי קולנוע, קומיקאים ואחרים חוו את הקריירה שלהם מתרסקת לרסיסים בגלל טענות של הטרדה מינית, כוכבי ספורט עברו את ההאשמות הללו באופן שונה.

ספורטאים כאלילים

החברה המודרנית נושאת על כפיים את הספורטאים המצליחים. הם  מהווים מושא להערצה ומודל לחיקוי עבור הדור הצעיר, הפוסטרים שלהם תלויים בחדרים, החבריות המסחריות משתמשות בהם כפרזנטורים ורבים מהם הופכים עם הצלחתם למובילי דעה ומכתיבי דעת קהל. מעמד הכוכבות מעניק להם פריבילגיות, לעיתים גם בהקשרים לא חיוביים.

במהלך ההיסטוריה ראינו שורה לא מבוטלת של כוכבי ספורט מענפי ספורט שונים, נעצרים בשל פשעים שביצעו – חמורים יותר או חמורים פחות. בחלק מהמקרים הספורטאים הוענשו בחומרה, ככל הנראה כדי שהדבר יהווה דוגמא וכאמצעי הרתעה. ברוב המוחלט של המקרים לעומת זאת, העונשים שקיבלו היו כמכה קלה על כף היד.

להלן סקירה מדגמית של כמה מקרים ידועים שעשויים להשתמע כאי-צדק שכזה:

קובי ברייאנט הוא לכל הדעות ספורטאי אהוב ומוערך מאוד. בשנת 2003 הוא נעצר בקליפורניה בגין תקיפה מינית של עובדת מלון. בראיינט הכחיש שתקף את האישה וטען שהיחסים היו בהסכמה. הוא הואשם באונס אולם הצעירה שהתלוננה נגדו סירבה להעיד, בין היתר לאחר שספגה מבול של איומים ממעריציו, והמשפט שלו בוטל. גל האהבה העצום שהתפרץ כלפיו לאחר שנהרג בתאונת מסוק בתחילת 2020 גילה  שלאירוע הזה כמעט לא הייתה משמעות על האופן שבו הוא נתפס בציבור.

כריסטיאנו רונאלדו בשנת 2017 פרסם המגזין הגרמני מסמכים שמעידים על כך שהכוכב הפורטוגלי שילם דמי שתיקה של כ- 375,000 דולר לצעירה אמריקאית אותה הטריד מינית בלאס וגאס ב- 2009. רונלדו הכחיש וקבוצתו  יובנטוס  תמכה בו אולם חברות מסחריות אותם ייצג הודיעו כי הן שוקלות את המשך דרכם עימו. לפרק זמן קצר נראה אם כן שלפרשה עלולה להיות השפעה על הקריירה שלו אולם עד מהרה חזרו הדברים למסלולם.

מייק טייסון – אלוף העולם במשקל כבד ואחד המתאגרפים הטובים בכל הזמנים. לצד הקריירה המדהימה שלו, צבר טייסון היסטוריה עשירה של עבירות פליליות. בין היתר הורשע טייסון באונס ריצה בגין כך 3 שנות מאסר, היכה מעריצים, השליך אבן על עיתונאי ופצע אותו בראשו, השתתף בקטטות, היכה צלם, במהלך אחד הקרבות איבד את עשתונותיו כשנשך פעמיים את אזנו של יריבו ותלש ממנה חתיכה ועוד.  אף על פי כן טייסון הוא עדיין איש ציבור שמצליח להישאר פופולרי. תעיד על כך פרסומת מצליחה  שהוציאה חברת Foot Locker לפני כמה שנים בה נראה מרק טייסון מחזיר ליריבו את האוזן שלו. הפרסומת זכתה לכ- 2 מיליון צפיות בתוך יומיים.   

טוניה הארדינג – על מנת להבטיח את מקומה במשלחת האמריקאית בהחלקה אומנותית לאולימפיאדת החורף ב- 1994, היה עליה להתברג בין שלושת המחליקות הטובות. הארדינג שכרה יחד עם בעלה ביריון שישבור את רגלה של יריבתה ננסי קריגן ויוציא אותה מתמונת המתמודדות, באחת השערוריות הגדולות של המשחקים האולימפיים. הארדינג נידונה לשלוש שנות מאסר על תנאי, הורחקה לצמיתות מפעילות החלקה אמנותית ונשלל ממנה תואר אלופת ארצות הברית.

או ג'יי סימפסון – אחד משחקני הפוטבול הטובים והפופולריים בארה"ב – הועמד למשפט בשנים 1994 בחשד לרצח אשתו. סימפסון שכר סוללת עורכי דין מהטובים בארה"ב, ובתום משפט מתוקשר ושנוי במחלוקת, זוכה על ידי חבר המושבעים.   

הניצחונות פותרים הכול

על אף שמדובר בפרשות חמורות למדי, חלק מן הקהל – במיוחד אוהדי ספורט – מזדהה עם הכוכבים ושמח לראות אותם "יוצאים מזה". אחרים לעומת זאת עשויים לחוש מידה לא מבוטלת של תסכול ובצדק: אזרחים מן השורה חייבים לשאת בהשלכות מעשיהם, בעוד שמעמדם של כוכבי הספורט מציב אותם בעמדה אחרת.

בין אם הסיבה לכך תהיה הרצון לשמור על מעמד הקבוצה, או היכולת הכלכלית האדירה שמאפשרת לשכור ייצוג משפטי שאדם מן השורה אינו יכול להרשות לעצמו – במקרים רבים מוצאים הספורטאים דרך להתחמק מנחת זרועו של החוק, וחשוב יותר – מצליחים לשמור על מעמדם ככוכבים.

אז למה אנחנו אוהבים לסלוח לכוכבי ספורט ? ספורטאי על ניחנים, לצד כישרון טבעי נדיר, בתכונות אופי מעוררות השראה: הם חיים את החלומות שלהם; הם מלמדים אותנו על הקשר בין הקרבה והצלחה; הם מלמדים אותנו להאמין שהכל אפשרי והם מתנהלים עם אמביציה ותשוקה אינסופית להצלחה ולניצחון. עבור הצופים –  חיבור התכונות הללו הוא לא סתם בידור, אלא מסע מרגש ומודל לחיקוי. רובנו רוצים להמשיך וליהנות מהכישרון הספורטיבי שלהם ולכן אנחנו בוחרים לעיתים להכחיש את ההתנהלות השלילית או לא להאמין לה. ההכחשה מאפשרת לנו להתמקד בתחושות חיוביות של הערצה וכבוד לספורטאי ולדחוק לתחתית את הרגשות השליליים שנלווים להתנהגות הבלתי הולמת. 

ברוב המקרים זוכים הספורטאים שמעדו לתמיכות מהליגות, מהקבוצות, ממערכת אכיפת החוק ומדעת הקהל. המועדונים הגדולים אף צברו לעצמם קהל אוהדים שמרגיש  "חלק מהמועדון". תחושת השייכות מייצרת תחושת הזדהות וקשר רגשי לקבוצה ולספורטאי, שאף הם אחת הסיבות לסלחנות שאנו מגלים כלפיהם.

בסיכומו של דבר הסיבה העיקרית היא האופן שבו מצליחים הספורטאים לתקן את עצמם. הם נמדדים ומתייגים את עצמם מחדש בכל משחק ומשחק, ביצועים טובים או ניצחון דרמטי, בסופו של דבר פותרים הכל.