התחום של ילדים ונוער במשפט בישראל לוקה בבעיות מהותיות. בתוך כך, אחת הבעיות הקשות ביותר בהקשר זה, היא העדרו המוחלט של שיח, דיון משפטי וחקיקה בנוגע לילדים במשפט – בעיקר במשפט הפלילי.  הקושי הוא עמוק במיוחד מאחר שתחילתו בשאלת מעורבותם של  ילדים במשפט בכלל, המשכו  בשאלה  מהו גיל האחריות הפלילית, הוא עובר דרך בחינת דברי חקיקה אשר נוגעים לילדים ונוער וסיומו בטיפול מערכת המשפט על זרועותיה בילדים. 

למעשה, אנו מבקשים לטעון שהמשפט  והדין הפלילי הנוכחי – נכתב עבור בוגרים ובגירים ולא עבור ילדים. לא על ילדים חשב המחוקק כאשר נוסח החוק, והם לא היו בראש מעייניו כאשר התפתח הדין. הדין הישראלי הפלילי מעולם לא הותאם לילדים ולכן הוא איננו מתאים להם.  התוצאה היא היווצרותם של תופעות משפטיות שמגיעות לא פעם לכדי אבסורדים של ממש,  ואשר מובילות לכך שקטין עשוי להיות מוגדר כיום כ"עובר חוק" אף שהלכה למעשה במקרים רבים מאוד אין זה נכון לסווג את התנהגותו כפלילית כלל.  יתר על כן, הנהלים והפרוצדורות אשר אומצו במשטרת ישראל, מובילים לתיוגם של ילדים כעבריינים על עניינים של מה בכך שאין מאחוריהם מעשה פלילי, לעיתים אף ללא עוול בכפם.

ילדים הם שובבים. השובבות שבהם היא שמחת החיים. הם אוהבים  לחקור; הם סקרנים; זה טבעם של ילדים עם נשמה בריאה. אם ניקח את השובבות הטבעית של ילדים, ונבחן אותה על פי אמות המידה של מערכת המשפט הפלילי הנוכחית, נגלה כי ניתן, על פי דברי החקיקה הקיימים, לתבוע או להגיש כתב אישום פלילי נגד ילד על כל דבר קטן שקורה בין ילדים.

הקושי עולה גם אם הדברים אינם משתכללים לכתב אישום. זה מכבר מוכרת לנו התופעה לפיה הורים מגישים תלונות במשטרה כנגד ילדים אחרים על תופעות שהתרחשו במסגרת משחקי ילדים, בבתי הספר "מזמינים משטרה" על כל אירוע שאינו נושא חן בעיני סגל ההוראה; והילדים ה"חשודים" מובאים  לחקירה במשטרה בשל פעולות של שובבות ומשחק גרידא.  תופעה זו – עצם הגשת התלונות כנגד ילדים קטנים והעלאתם על מסלול של חקירות משטרתיות היא בעייתית וחמורה כשלעצמה, נוכח העובדה שמדובר בהתנהגות שבחלק הארי של המקרים איננה מדעת, איננה מודעת, וודאי לא מלווה במחשבה פלילית. הבעיה החמורה יותר הינה שכל החוקים והמסגרות המשפטיות הנוכחיות אינם תואמים לאופיים של ילדים, לנשמתם ולתהליך התפתחותם הטבעי. למעשה, אנו מבקשים לטעון שלא נכון להחיל את מערכת המשפט הפלילי על ילדים. או מן הכיוון ההפוך: ילדים – אינם אותם אלה אשר הנורמות של המשפט הפלילי נכתבו עבורם. ניסוח הנורמות הפליליות בחקיקה הנוכחית לא נתן דעתו לנושא של התנהגות ילדים.

כתוצאה מכך מתגלעים קשיים, כשלים ובעיות רבות בכל מסלול הטיפול בילדים במשפט הפלילי: החל במשרד החינוך, דרך נוהלי העבודה של המשטרה, חקירות ילדים ונוער רך; דפוסי המרשם הפלילי או הרישום הפנימי בתוך המשטרה; ועד חוק הנוער וטיפול בתי המשפט בילדים. 

אין מדובר בעניין של מה בכך. הטיפול הלקוי בילדים ונוער במשפט הוא בעל פוטנציאל לפגיעה קשה, לעיתים בלתי הפיכה לנפשו של הילד או הנער. המפגש עם מערכת החוק בטרם עת, במקרים שאין בהם צורך ממשי או שאינם מצדיקים טיפול פלילי – עלול להיות בעל השפעות קריטיות על הילד המתבגר, ומכאן החשיבות הגדולה של טיפול נכון בנושא.

*** מאמר זה מהווה חלק ממחקר מקיף שערכנו בנושא ילדים במשפט הפלילי בישראל ואשר יראה אור בקרוב

*** הדיון במאמר זה איננו מתייחס לעבירות של אלימות חמורה כגון עבירות המתה, שוד אלים וכדומה; הוא אינו מתייחס לעבירות של שימוש בנשק חם או קר; להתנהגות שיש בה מסוכנות ממשית לחברה או לציבור; להתנהגות שמלווה בפגיעה גופנית חמורה או למעשים המלווים באלימות קשה הגורמת חבלה של ממש ואשר נגרמה במכוון ובמזיד. במכוון אין אנו משתמשים במונח עבירות מסוג "פשע", מהטעם שאנו סבורים כי גם סיווג העבירות כ"חטא", "עוון" או "פשע", הוא טעון עיון מחודש, במיוחד כאשר הדבר נוגע לילדים ונוער.