במשפט הישראלי נהוג עיקרון יסודי שלפיו אין להכריע הכרעה שיפוטית של עובדות וממצאים אלא על סמך מה שנטען והוכח במהלך המשפט.
אך מה קורה אם לשופט היושב בדין ודן בתיק יש מידע או ידע שהינו רלוונטי למחלוקת שבפניו ולא הועלה על ידי הצדדים. האם הוא רשאי להשתמש במידע שידוע לו באופן אישי ולקבוע ממצאים על סמך ידיעה אישית שלו? האם הוא רשאי להעדיף עדות אחת על עדות אחרת על סמך מידע הידוע לו באופן אישי ואשר לא הועלה על ידי אחד הצדדים?
האם רשאי שופט להכריע או לקבוע ממצאים על סמך עובדות שלא הוכחו בפניו?
בכך עוסק מאמר זה.
