בכל מדינה שמכבדת את שלטון החוק ויש בה חוקה – עומדת החוקה במדרג הנורמטיבי הגבוה ביותר. היא קובעת את הכללים הבסיסיים על פיהם יתנהל שלטון החוק במדינה. החקיקה שמתחתיה חייבת לעלות בקנה אחד עם רוח החוקה וכך גם כלל ההוראות הנורמטיביות האחרות.  זוהי חובה כללית אשר מוטלת על כל הנושאים הקשורים למערכת המשפט. זוהי חובה שחלה גם על הרשות המחוקקת אשר מחובתה לדאוג כי כל דברי החקיקה שיוצאים תחת ידה יהלמו את חוקי היסוד של המדינה ובו בזמן להקפיד על איכות החוקים. חובה זו חלה גם על הרשות השופטת אשר מוציאה תחת ידה החלטות שמהוות אף הם את ה"דין". יש לכך סיבה. החוק חייב להיות ידוע, ברור, מובן וקוהרנטי כדי לספק וודאות משפטית לציבור האזרחים המשתמשים בו. עיקרון זה, בשילוב עם עיקרון החוקיות הכללי – שהוא עיקרון חוקתי, מקים  את עיקרון הוודאות המשפטית.

וודאות משפטית יש בה אלמנט של ביטחון. כאשר המצב המשפטי ברור, יש לו לאדם הבנה ברורה של חובותיו מצד אחד וביטחון בזכויותיו מצד שני. מן הצד הראשון החוק – על המותר והאסור בו – ברור לו, אך מצד שני – יש לו גם ביטחון ביכולתו לקבל את זכויותיו ולשמור עליהם. כאשר החוק ברור, כאשר הדין ידוע, יכול האדם לכלכל את מעשיו בהתאם, לדעת את ההשלכות המשפטיות של מעשיו ואף לנבא במידה מסוימת את התוצאה המשפטית כל שהוא מצוי במחלוקת משפטית מסוימת. וודאות וביטחון במערכת יחסים בין אישית; וודאות במערכת היחסים בין האדם והמדינה; וביטחון ביחסים חוזיים – גם הם תוצאה של וודאות משפטית. וודאות משפטית מקנה אם כן ביטחון. משום כך היא מכונה גם ביטחון משפטי.

מן הצד השני, המשפט איננו יכול לספק וביטחון וודאות אבסולוטיים. אין בו אחידות מוחלטת ומטבעו, הוא חייב מידה מסוימת של גמישות. המשפט אינו כלי טכני- מכני בלבד שבמסגרתו ממיין השופט מקרים עובדתיים על פי מערכת כללים מוכנים מראש, אלא הוא מנגנון אשר מעניק לשופט שיקול דעת. אותו שיקול דעת, עשוי להוביל לכך ששופטים שונים מגיעים לתוצאות שונות –  כולן ב"מתחם של סבירות שיפוטית", אך הן שונות האחת מהשנייה – לעיתים אף שינוי תהומי.

תפיסה אחרת, מתייחסת אל הוודאות המשפטית כביטוי של עיקרון ההסתמכות בכל הקשור לציפיות לגיטימיות של הפרט. על פי תפיסה זו, הוודאות המשפטית יש לה תפקיד חברתי שדומה למנגנון תיאום ציפיות. היא נועדה ליידע את האזרח על התוצאות האפשריות של מעשיו והתנהלותו, והיא באה להקל על הפרט ולתאם בין ציפיותיו לבין סיכויי ההצלחה של תכניותיו. כאשר אין וודאות משפטית, מתנהל הפרט בעיקר על בסיס הנחות, השערות וסברות.  חוק ברור, מהווה מעין מערכת של כללים קולקטיביים על פיהם יודע הפרט כיצד לתכנן את מהלכיו ולצפות במידה רבה של הצלחה את ההשלכות שלהם – לטוב ולרע. הידיעה שבכל מקום ינהגו לפי כללים מסוימים יש לה משמעות על פעולותיו וצורות פעולותיו של היחיד. החוק מהווה מעין מערכת של יחסי סיבה ותוצאה מעשה-אדם, שאותה יכול הפרט לנצל לכל מטרה שירצה בה. הודות לידיעתו את אלה יכול הוא לחזות מראש את תוצאות מעשיו , והדבר מסייע לו לעבד תכניות בבטחה.

הפילוסוף המשפטי האמריקאי הידוע לון פולר[1], מונה שמונה נתיבים שבהם מערכת משפט יכולה להיכשל. שמונת הנתיבים הללו, מבטאים שמונה עקרונות שמקיימים הן את שלטון החוק והן את הוודאות המשפטית, ואשר בהעדרם, סובלת מערכת משפט מחוסר וודאות משפטית,[2]  ואלו הם:

• חוסר בחקיקה ראשית אשר מוביל לפסיקה אד-הוק בלתי עקבית ;
• אי ידיעה של כללי המשפט בשל אי פרסום;
• חקיקה מעורפלת או בלתי ברורה;
• חקיקה למפרע;
• סתירות בחקיקה;
• דרישות שאינן ניתנות לביצוע ;
• חוסר יציבות בחקיקה (שינויים תכופים);
• אי התאמה בין השפיטה לחקיקה לשפיטה או בין ההוראות המנהליות לחקיקה .

המאמר בוחן את השאלה האם יש בישראל וודאות משפטית על פי שמונת הפרמטרים הללו. התשובה לשאלה האם יש בישראל וודאות משפטית מגלה תמונה מאתגרת. 

[1] לון פולר היה פרופסור ידוע למשפטים באוניברסיטת הארווארד אשר חיבר את הספר המוסריות של החוק (ראו להלן בהערה הבאה). פולר היה ידוע בתרומתו לדיני החוזים וכן בשל ויכוח שניהל עם הארט על גבי Harvard Law Review,(vol. 71  הממחישה את ההבדלים בין הפוזיטיביזם המשפטי למשפט הטבעי. הארט שדוגל בפוזיטיביזם, טוען שהמוסר והחוק הם שני ערכים נפרדים. פולר לעומתו טוען כי המוסר הוא מקור מחייב של החוק. פולר ידוע גם בשל השפעתו על רונלד דבורקין, שהיה אחד מתלמידיו.

[2] Lon Fuller, The Morality of Law, 1964, Yale University Press, pp. 33-38