מאז ומתמיד ביקשו מטפחי צמחים לשפר את איכות הייצור, רמת התנובה, כמויות היבול, העמידות למחלות והלחצים סביבתיים על הגידולים. האינטרס לפיתוח זנים חדשים, יבולים משופרים ועמידות הגידול הוא רחב: במישור הגלובלי הוא חשוב מסיבות גיאופוליטיות שונות ביניהם עליית כושר הייצור ואספקת המזון בעולם; במישור הלאומי: המטפחים שואפים לשיפורים אלה מסיבות כלכליות כמובן; המגדלים מבקשים אף הם לגדל זנים עמידים ומשופרים אשר מאפשרים להם להגיע עם תוצרת טובה ורבה יותר לשוק; וגם הצרכנים נהנים מן המגוון הרחב ושפע התוצרת האיכותית אשר מוצעת להם.

נכון לסוף שנת 2010, כ- 15 שנים לאחר התחלת השיווק המסחרי, שיעור השימוש בגידולים מהונדסים בעולם הוא  חסר תקדים, כאשר היקף השטחים החקלאיים השתולים בזרעים מהנדסה גנטית בעולם נכון לאותו מועד עומד על יותר ממיליארד הקטאר.  לשם מושג, בארה"ב למשל, נאמד  היקף השימוש בזרעים מהונדסים בגידולים החשובים, בקרוב ל – 90% . היקף היישומים של גידולים מהונדסים במוצרי המזון הוא עצום גם כן – רכיבים מהונדסים מצויים בלמעלה מ- 70% ממוצרי המזון אותם אנו צורכים. לאורם של נתונים  אלה נתפסת הביוטכנולוגיה כאחת ההתפתחויות המשמעותיות ביותר על החקלאות ושוק המזון של ימינו.

עם זאת, השימוש בביוטכנולוגיה בחקלאות – באופן מיוחד ככל שהוא נוגע להחדרה של גנים ביצורים חיים לצורך פיתוח זנים המכילים את התכונות הרצויות, והשימוש המסחרי הרחב שנעשה במוצרים נגזרים  – במקביל לתרומתו ולתועלת הרבה הגלומה בו, מתברר אט אט כאחד הנושאים היותר שנויים במחלוקת.

העניין הגדול אשר יוצר הנושא, נובע במידה רבה מן העובדה שהלכה למעשה מדובר במזון שאנו צורכים לקיומנו, ובשל ההשפעה האפשרית של הפיתוחים על בריאותנו; אך גם בשל ההשפעות הסביבתיות שעשויות להיות לו, וגם מן ההיקף הכספי העצום המעורב בשדה זה.  כך למשל באופן שאינו מפתיע, אחת התביעות הגדולות ביותר בתחום הקניין הרוחני בעולם בשנים האחרונות ובכלל, עניינה בזרעים מהונדסים, במסגרתה חויבה חברת מונסנטו בהשבה של  כ- 3.5 מיליארד דולר שנגבו כתמלוגים בגין זכויות קניין רוחני בזרעים.  בניגוד לדעה המוקבלת שמירב המשאבים הפיננסים והמחקריים מצויים בענף ההי- טק, מתברר שהתחום של ביוטכנולוגיה עולה עליו פי כמה. לשם השוואה – תביעת הענק שזכתה לכותרות לאחרונה בנושא הפרת זכויות קניין רוחני בין חברת Apple  לבין חברת Samsung הניבה פיצויים בסך של כ- 1.05 מיליארד דולר בלבד.

פיתוח והשבחת גזע בצמחים ליצירת זנים חדשים הוא תהליך ארוך ויקר הדורש משאבים רבים . חברות רבות, כמו גם לעיתים רשויות ממשלתיות, מכוני מחקר ומוסדות אקדמיה, השקיעו ועדיין משקיעות משאבים ניכרים בפיתוח מגוון של טכנולוגיות המסווגות כביוטכנולוגיה, בין מטעמים מסחריים ובין מתוך אמון רב בחשיבותן של הטכנולוגיות החדשניות ותרומתן לשיפור כושר הייצור, יעילותה ורווחיותה של החקלאות, בדרך למילוי תפקידה כיצרנית המזון של האוכלוסייה.

הפיתוחים בתחום זה הניבו ללא ספק מגוון רחב של זני מכלוא משופרים ומוצרים חדשים אחרים, ועבור רבים, מייצגת הביוטכנולוגיה את העתיד של הייצור החקלאי. אלא שטכנולוגיה זו, מעוררת שאלות משמעותיות ומחלוקות רבות בשורה ארוכה של נושאים משפטיים.

תומכי הרעיון, מציגים טיעונים חזקים המצביעים על בטיחות המוצרים, על התועלת הרבה שיש בפיתוחים אלה לחברה ככלל ולמדינות המתפתחות בפרט, על פיתוחים חסכניים במים או  כאלה שעשויים לגדול גם בקרקעות דלות,  על עמידות לחומרי הדברה או לחילופין על זנים שמאפשרים שימוש מועט בחומרי הדברה ; ועל האפשרות ליצור מזון עם ערכים תזונתיים גבוהים שחשיבותו גדולה הן לכלל האוכלוסייה והן ובמיוחד לפתרון בעיית הרעב והתת תזונה בעולם.

מן הצד השני ניצבים מספר רב של פרטים וארגונים אשר מביעים דאגה, הן לערכים והן לסיכונים אשר עולים מן התלות בביוטכנולוגיה . החשש נוגע לשורה של תחומים : בטיחות המזון, חוסר הוודאות באשר להשפעות הבריאותיות אשר עשויות להיגרם כתוצאה  משימוש במוצרים מהונדסים, במיוחד בקשר עם אותן תצורות של הנדסה גנטית אשר אינן יכולות להיווצר בטבע;  הנזק סביבתי אשר עלול להיגרם מזליגה של צמחים מהונדסים גנטית לסביבה הטבעית , זיהום אוכלוסיית צמחי הבר ופגיעה במגוון הביולוגי;  הרחבת זכויות הקניין הרוחני על מוצרים אלה – השפעתה על הסחר החופשי ודיני התחרות, והתעצמותן של חברות הביוטכנולוגיה ; והאחריות המשפטית על גידולם של צמחים מהונדסים,  ועוד. 

מאמר זה סוקר חלק מן הנושאים המשפטיים הקשורים לביוטכנולוגיה והנדסה גנטית בחקלאות, תוך שימוש בניסיון המשפטי אשר נצבר במשפט הזר בתחום זה.