פרשת הרומן בנבחרת השייט והמחלוקת בתוך איגוד השייט מציפה, ביו היתר את שאלת ניגודי העניינים בוועד המנהל באיגודי ספורט. אין ספק שהרומן המתוקשר בין השייטת ספיצ'קוב לבין מאמן הנבחרת הוא אירוע שדורש התייחסות וטיפול בשורה של היבטים, אף על פי כן, בוועד המנהל של איגוד השייט יושבים הורים לשייטים שמתמודדים אף הם על הכרטיס לאולימפיאדת טוקיו – דבר שמייצר ניגוד עניינים מהותי ועלול להקשות על איגוד השייט לנהל את המשבר באופן המיטבי.
ההכרעה בשאלה מי ייצג את ישראל באולימפיאדה אמורה להיות מוכרעת על פי שיקולים מקצועיים ועל פי הישגים גרידא ולא בדרך של איומים בתביעות משפטיות, כתבות מגמתיות בתקשורת ופוסטים ברשתות החברתיות. במצב הדברים הנוכחי, כאשר הורים הם חברי הנהלה – עשוי מנגנון קבלת ההחלטות התקין להיפגע – דבר שכמובן אינו רצוי.
איגודי הספורט – פלונטר של ניגודי עניינים
הנושא של ניהול גופי הספורט – איגודים והתאחדויות – הוא מושא לדאגה ולא רק בישראל. עולם הספורט בארץ ובעולם, ידע שנים רבות תופעות של עסקנות כאשר קומץ קטן של אנשים עמדו בראש איגודי הספורט תקופות ארוכות, שלטו בתקציבים, מינו את אנשי שלומם לתפקידי מפתח והפכו את כל מערכת הספורט לפלונטר של ניגודי עניינים.
במדינות אחרות אומצו רפורמות שונות כדי להבטיח שהאיגודים ינוהלו באופן מקצועי וענייני, ככל הניתן ללא שיקולים זרים: מוסדו וועדות מינויים, נקבע שהמועמדים חייבים להיות "עצמאיים" ובלתי תלויים; הגבילו את תקופות הכהונה של בעלי התפקידים וכן הלאה. הסיבה לכך ברורה: איגוד ספורט לאומי הוא ארגון הגג של העוסקים באותו ענף ותפקידו לנהל ולפתח את אותו ענף ספורט באופן מקצועי ובלתי תלוי ככל שניתן. כאשר איגודי הספורט מנוהלים בידי אנשים שנגועים בניגוד עניינים, הדבר יכול להוות חסם אמיתי להצלחה ולהתפתחות של אותו ארגון ספורט.
על הוועד המנהל מוטל הפיקוח על ההתנהלות היומיומית של האיגוד והשליטה על הנעשה בו. חברי הוועד המנהל הם בנקרים רבים ספורטאים לשעבר, מאמנים, בעלי או מנהלי קבוצות ספורט, הורים לספורטאים, פעילים לשעבר באיגוד וכן הלאה. מעורבות ארוכת שנים כזו מבטיחה רמה גבוהה של ידע ייחודי. מצד שני התוצאה הטבעית שלה היא, שאותם חברי הנהלה הם בעלי עניין ולכן אינם אובייקטיביים, עמדותיהם מייצגות את האינטרס של אותו גוף או ספורטאי אותו הם מייצגים ולא את טובת האיגוד או טובת הענף כולו.
הפיתרון היחידי – שינוי תקנון האיגוד ואיסור על כהונה בניגוד עניינים
מחקרים בינלאומיים שפורסמו בנושא זה גילו כי רק בכ- 17% מאיגודי הספורט אומצו כללי ניגוד אינטרסים ברורים, אולם הרוב הגדול מתנהלים ללא שום כללים בעניין זה. בחלק מן המקרים "נשענים" על הקוד האתי כחלק בלתי נפרד מהתקנון, חברי ההנהלה מחוייבים לחתום על הסדר ניגוד עניינים, הם חייבים בחובת גילוי, עליהם להימנע מהצבעה במקרים מסוימים וכן הלאה. אולם פתרונות אלה אינם טובים דיים. כאשר בוועד המנהל יושבים בעלי עניין, ההשפעה שלהם נעשית מאחורי הקלעים והיא ניכרת גם אם הם אינם מצביעים.
כאשר חברי הוועד המנהל יושבים בהנהלה כנציגים של מועדוני הספורט הפועלים באותו ענף, הם חובשים למעשה כמה כובעים והאינטרסים שלהם מטושטשים. מצב דברים זה עשוי להשפיע על שיקול הדעת של הוועד המנהל ועלול למקם אותו במצבים קשים של ניגוד עניינים. די אם נזכיר שהוועד המנהל מעורב בפיטורים ומינויים של מאמנים; בקריטריונים לבחירת ספורטאי לאולימפיאדה; בבחירת נציגים לאליפויות אירופה ועולם; בבחירת ספורטאים מצטיינים מאותו ענף לצה"ל, וכן הלאה.
יש שיטענו כי ניתן לנתק את הוועד המנהל לחלוטין מהטיפול בנושאים המקצועיים, להותיר אותו עם סמכויות פיקוח ולהשאיר את קבלת ההחלטות בנושאים אלה לדרג המקצועי בלבד. אולם לאור המשקל הרב שיש לוועד ההנהלה בניהול העמותה – גם זה פיתרון לא רצוי.
הדרך היחידה להימנע ממצבים של ניגודי אינטרסים הוא וועד מנהל עצמאי לחלוטין, והטמעת סעיפים מתאימים בתקנון האיגוד שימנעו מאדם הנגוע בניגוד עניינים מהותי מלהיבחר להנהלת האיגוד.
ההרכב הרצוי של הוועד המנהל
הפתרונות בעניין זה אינם פשוטים. במצב האידיאלי, צריכה הנהגת האיגוד להיות מקצועית, בקיאה ברזי הענף ובלתי תלויה. עליה לנהל ולפתח את הספורט באופן ענייני, אובייקטיבי וללא שיקולים זרים. בחירת חברי הנהלה "עצמאיים" עלולה לייצר קושי מקצועי שכן מועמד "עצמאי" עלול להיות פחות בקי, ולעיתים גם ללא קשר יומיומי עם אותו ענף ספורט. אף על פי כן מדובר במשימה אפשרית. המודל הרצוי דומה למודל של מועצת מנהלים עסקית שמורכבת מאנשים בעלי שיעור קומה – גם אם אינם הבקיאים ביותר בענף, כאשר על הניהול המקצועי מופקדים גורמים מקצועיים. רמה הישגית גבוהה תושג בעזרת מנהל מקצועי מעולה ומאמן נבחרת ברמה גבוהה. מציאות כזו תאפשר למועצת המנהלים – לקבל החלטות ענייניות על בסיס חוות הדעת המקצועיות, ללא השפעה חיצונית.
השאירו את ההורים מחוץ לוועד המנהל
קשה עד בלתי אפשרי לבנות ספורטאי ללא תמיכת הורים. להורים יש תפקיד מרכזי בהצלחתו של הספורטאי, בקידומו, בתמיכה, במימון, בליווי. זה חשוב בכל מקום, זה חשוב שבעתיים בישראל. העלות של טיפוח ספורטאי הישגי בישראל היא אדירה, גם בשל המרחק הגיאוגרפי מהזירה הבינלאומית וגם בשל התקציבים הנמוכים שמחייבים את ההורים להשקיע מכיסם תקציבים עצומים.
מעורבותם של ההורים הופכת אותם לעיתים גם למנהל המקצועי של ילדם הספורטאי, הם מתעמקים בכללים ובחוקים, לומדים אותם היטב, מצויים בקשר עם המאמן; תומכים בתחרויות; מלווים בנסיעות לחו"ל ומשקיעים בנושא את כל מרצם. הורים אלה חיים את הענף ברמה היומיומית גם מבחינה מקצועית וגם מבחינת "הפוליטיקה" הפנימית של הענף. השלב הבא ב"התפתחות" של אותו הורה היא להיות מעורב בהנהגה של אותו ענף, וכך אכן קורה. הורים עוברים קורס שופטים, מעורבים בוועדות המקצועיות מתמודדים על כהונה בהנהלות האיגודים והופכים להיות חלק מהנהגת הענף בדרכים שונות. העובדה שעיקר הנטל הכלכלי מוטל על ההורים מעניקה להם תחושה של לגיטימציה, אולם ברור שמצב זה אינו רצוי כלל וכלל.
למעשה, תופעה זו זוהי אם כל חטאת. הורה שיושב בוועד המנהל – גם אם חפץ ביקרו של הענף – דואג בראש ובראשונה לקידום של ילדו הספורטאי. ברור שאם יונח על שולחן ההנהלה נושא שיש לו השפעה אפילו עקיפה, על ילדו– וההחלטה שתתקבל לא תהיה לשביעות רצונו – נוצרה מחלוקת עם פוטנציאל לעימות בתוך הוועד המנהל על רקע של אינטרסים אישיים – כפי שקורה כיום באיגוד השייט.
יש חשיבות מירבית להבטיח שמוסדות האיגוד ישקפו באופן אמיתי את צרכי הספורטאים, את רצונן של אגודות הספורט הפועלות בענף – ולעיתים גם את הצרכים הפרטניים של כל אחת מאגודות הספורט הללו. אף על פי הדבר צריך להיעשות על פי אמות מידה ברורות וללא שיקולים זרים. יש לזכור שתפקידו של הוועד המנהל לפעול לטובת כל הספורטאים וכל הקבוצות בו בצורה שוויונית ובאופן שמשרת את טובת הענף כולו. על מנת שכך יקרה – מוטב להוציא את ההורים מהנהגת האיגוד.